<h1>רבינו ירוחם נכ"ו ח"ה</h1>
<h2>דף נה:</h2>
מקוה שנמדד ונמצ' חסר והיה עומד בחזק' שלם כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע בין שהוא ברשות הרבי' בין שהוא ברשו' היחיד טמאו' כך פשוט בגיטין ובכמה דוכתי ונפקא מינה לדידן אם טבלה בו אשה שצריכה לטבול פעם אחרת וכן אם טבלו שם כלים. צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל המקוה פשוט בקמא [ס"ז ע"א] ובבתרא [ס"ה ע"ב] ובכמה דוכתי. ועתה אבאר לך כי נפק' מינה לענין המשכה ולענין שאיבה כדלקמן ולפי שטת התוספות ומפרשים אחרים ומה שמוכח בכמה דוכתי. ג' לוגין מים שאובים פוסלין את המקוה ודוקא שהמקוה היה חסר ממ' סאה ונתנו בו ג' לוגין מים שאובין פוסלין ואם המקוה אינו חסר ויש בו שיעור אפילו הריק בו בכתפו כמה מים שאובים אינו פוסלו ורשב"ם כתב שפסול וראשון נראה עקר ולזה הסכימו כל הפוסקים מאחר שהיה שלם וכשר שאינו פסול אפילו מדרבנן. ואם נתן סאה ונטל סאה עד רובו פסול מדרבנן מפני מראית העין. ואם יש במקוה כ"א סאה או יותר שהוא רוב שיעור המקוה והמשיכו מים שאובים למקוה דרך דבר שאינו מקבל טומאה עד שהשלימוהו למ' סאה כשר ואם המשיכום דרך כלי או דרך המקבל טומאה או בכתף רוצה לומר שמלא אותו בכתף ממים שאובים פסול. וצנור שאין בו בית קבול וחקקו ולבסוף קבעו והמשיך המים דרך אותו צנור פוסל המקוה אע"פ שאין המקוה חסר ממ' סאה אלא כל שהוא מאחר שהיה עליו שם כלי בתלוש אבל קבעו ולבסוף חקקו פוסל המקוה דה"ל כחוקק בקרקע ומותר להמשיך בו מים ע"י צנור להשלים המקוה לארבעי' סאה ובלבד שיהיה במקוה רוב מים כשרי' שהם כ"א סאין וכ"ש אם היה בו יותר וזהו המשכה שמותרת ברוב מים כשרים אף על פי שלא נתערבו חוץ למקוה ואם אין במקו' רוב מים כשרים וכ"ש אם כלה שאובה בהמשכה ר"ל שכל המקוה נעשה ממים שבאו לו שאובין ואפילו לא מלאוהו בכתף אלא שנשאבו במקום אחר ומאותו מקו' השאיבו המים למקוה אפילו שהמשיכו אותם דרך דבר שאינו מקבל טומאה כמו שכתבתי פסול ויש מפרשים שהכשירוהו וראשון עקר והרמב"ם כתב כי חכמי מערב הכשירוהו ולא ראה ולא שמע מי שהורה בדבר כזה בפ"ב מהלכות מקואות. מעין כל דהו ר"ל שיש בו מים כמו רביעית לוג והשליכו עליו מים שאובים עד מ' סאה כתב הר' דוד כהן דמותר לטבול בו וראיה דתנן במקואו' [פ"א מ"ז] מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מי' שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל דהו דמקו' שיש בו מ' סאה ומעין כל דהו אינן נפסלים במים שאובים אפילו ישליכו לתוכן כמה סאין ואם הלכו אותן המים שהשליכו במעין למקוה חסר שלא היה בו כלום יש מתירי' ג"כ לטבול בו ושמעתי שכן הורה הר' מאיר ברבי ברוך ז"ל דמקוה שהוא נובע ואין בו כדי רביעי' ממלא בכתף לכתחלה וטובל בו ואינו נפסל בשביל השאיבה וראיה דתנן פ"ה דמקואות [מ"א] מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול העבירו על גבי השפה חוצה לו כל שהוא כשר לפי שהמעין מטהר בכל שהוא, והאי שוקת הוא כלי וקתני דאם העביר המעין על גבי שפת השוקת אפילו כל שהוא המים היוצאי' מן השוקת כשרי' ויש להם דין מעין ואפילו שהמים הנמשכים על גבי השפה הן מועטי' מאד לפי שהמעין מטהר בכל שהוא ע"כ. מי מקוה שנפסלו משתיית בהמה פסולין לטבול בהן פשוט בזבחים ופי' התו' דוקא עכורין שקרובים להיות כטיט הנדוק אבל צלולין אף על פי שהן מלוחין או סרוחים שאין הבהמה שותה מהן טובלין בהן וכן מוכח בחולין גבי נטילת ידים. צנור וקטפרס שהוא מדרון ומשקה טופח על מנת להטפיח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה כגו' בב' מקואות והאשבורן ר"ל מקום נמוך הוי חבור פשוט בע"ז. אין טובלין בכלים היה טיט ורפש במקום שהיא טובלת לא תעמו' על גבי כלי המקבל טומאה ולא על שום דבר הראוי למדרס משום שגזרו מפני מרחצאות של גוים ואם עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה. טבילה שטובלת נדה מן התורה ואין צריכין מים חיים לא היא ולא זבה אלא מקוה שיהיה בו מ' סאה עומדים במקום א' פשוט בנדה וכן מוכח בכמה דוכתי. שיעור מקוה אינו פחות ממ' סאה ושיעורו אמה על אמה ברום שלשה אמות כדפשוט בפסחים ובכמה דוכתי. והמים שכל גופו עולה בהן פי' וה"ה אם יהיה רחב ואינו גבוה כ"כ יועיל אם יתכסה במים בפעם אחת וכן כתבו הגאונים ובשיעור כזה יטבול אדם. ואפילו במעין צריך מ' סאה ואפילו הוא קטן וכן במקואות וי"מ במעין כל שהוא וראשון עקר. ואמת המים אע"פ שמימיו רדופים צריך שיהיה בו מ' סאה כי כן שנו חז"ל במ' טובל במ' חסר קרטוב אינו טובל היו המים רדופי' ואשה יכולה לטבול בהן כדג זה שהוא במים ומים חופין מלמעלה והן עולין עליה בזמן שמקיימה את עצמה כדג עולה לה טבילה בין מכונסין בין רדופין בזמן שיש באמה מ' סאה כך כתב רב נטרונאי ז"ל בתשו'. מקוה שהיו בו מ' סאה ומלא בו מים בכתף עד שרבו על עקרו כשר אבל אם המקוה חסר אפילו שלשה לוגי' מים שאובין פוסלין כמו שכתבתי למעלה בין ששאבן בכלי בין שסחט כסותו ממים ונפלו למקוה בין שזרקן בו בחפניו אבל אם העבירן בחפניו ע"ג קרקע או שנתזו מכח רגלי בהמ' כשר ונטל סאה ונתן סאה כשר עד רובו כמו שכתבתי למעלה. וה"ה לענין כל דין שאיבה למעין כל שהוא שמותר להטביל בו כלי' כמו שכתבתי בענין המאכלים בדין כלים של גוים וכל זה מוכח גם כן במסכת עדויות. מקוה שיש בו מ' סאה מטיט ומים מעורבין אם המים צפין על גב הטיט יכול לטבול אפילו בטיט ואם כל א' ר"ל המים והטיט עומד מצד אחד אין מטבילי' בו ר"ל בטיט אבל משלים הטיט ההוא למקוה למ' סאה פשוט במקוואות [פ"ב מ"י]. ג' לוגי' מים שנפלו למקוה משני כלים או מג' מצטרפין אבל אם נפלו מד' כלים אין מצטרפין ואם היה בדעתו מתחלה ליתן כלם אפילו קרטוב בכל השנה מצטרף פשוט במקואות [פ"ב]. הנודר הנאה מן המקוה טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה פשוט בגמר' ר"ה. מודדין מקוה בשבת אם יש בו אמה על אמה ברום שלשה אמות פשוט בשבת. נקב שעשו למקוה להוציא המים דרך שם לפנותו יכול לסותמו אפילו בדבר המקבל טומאה דמניעת המים שלא יצאו מן המקוה יכול לעשותו אפילו בדבר המקבל טומא' כדלקמן בדין נוטפין שעשאן זוחלי' כך כתבו הגאונים ז"ל. מקוה שנעשה מימי גשמים או ממעין ונפסק המעין שאין מטהר אלא באשבורן ונסדק כותל המקוה או ניקב אפילו נקב גדול אינו נפסל בשביל זה שלא טהר באשבורן אע"פ שמימיו זבין קצת לחוץ כך כתבו הגאונים. מערה עמוקה ומים נובעין בה ומרוב המים יראות הנשים לטבול שם ועשו מחיצה בשפת המים וחפרו שם חפירה ומן המים המרובים שבפני' יצאו לחוץ מקצתן לתוך החפירה ולא היה בהן שיעור לטבילה והוסיפו עליהן מים ע"י המשכה מבחוץ אם המי' שבתוכ' מחוברי' למים שבתוך המערה דרך נקב רחב שני אצבעות מותר לטבול בחפירה. ומקוה שכלו שאוב המחובר למעין או למקוה שיש בו מ' סאה ממים כשרים דרך נקב רחב שתי אצבעות בגודל מותר לטבול בו כך כתבו הגאונים בתשו'. שני מקואות א' (נקוב) [פסול] וא' כשר ונקובים זה לזה כשפופרת הנאד ונסתם הנקב נסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוז' לפסולו כבתחלה קודם (שנתעכב) [שנתערב] דרך הנקב עם הכשר וי"מ דכיון דהוכשר פעם א' שוב אינו חוזר לפסולו. גגית של אבן או של עץ שחברה בארץ ונתמלאת מי גשמים אין טובלין בה ופוסלת משום שאיבה דכל כלי פוסל אפילו אינו מקבל טומאה ואע"ג דחברה לא נתבטלה מתורת כלי דשם כלי נקרא עליה בתלוש כצנור שחקקו ולבסוף קבעו שכתבתי. אבל אם ניקבה הגיגית מלמטה כל שהוא או מן הצד כשפופרת הנאד אינה פוסלת כדלקמן כך כתבו הגאונים בתשובה. המניח כלי תחת הצנור לקבל מי הצנור מן הגשמים ושיפלו מאותן המים למקוה אם הניחם בשעת קשור העבים לא שנא גדולים ולא שנא קטנים וכן כלי אבנים או כלי גללים פוסלים אותן המים המקוה משום שאובים אבל אם נתפזרו העבים אחר שהניחם ולא נפל בהם מים ובעוד שהכלים שם חזרו ונתקשרו העבים ובא מטר ונפלו מים מן הצנו' המקלח מי גשמים באותן הכלים אין פוסלין המקוה משום שאובין ודוק' ששבר הכלים או הפכם על פיהם במקומם ונפלו המים למקוה ולא הגביה הכלים אבל אם הגביה הכלים מיד שהגבי' הכלי נעשו המים שבתוכו שאובין ופוסלין המקוה פשוט במקואות [פ"ב מ"ז]. המניח טבלא תחת הצנור המקלח מים למקוה אם יש לה לבזבז ר"ל שפה מד' רוחותיה פוסלת המקוה משו' מים שאובי' ואם לאו שאין לה שפה אלא מג' רוחותיה אינה פוסלת המקוה ואפילו הונחה כך שנשארו בה מים מצד א' כיון דאין לה ד' ולא נעשית לקבלה. זקפה לידוח אפילו יש לה ד' לבזבזין אינה פוסלת כיון דאינה עומדת דרך קבלתה. וכל זה מיירי דבלא הטבלא היו המים נמשכין למקוה אבל אם בלא הטבלא לא היו נמשכין אפילו שאין המים נמשכין מחמת שאיבה נפסלין דהוויה ע"י טהרה בעי' וליכ' כדאמרינן במקוואות [פ"ד מ"ב]. צנור שאין לו בית קבול ועוברים דרך עליו מים למקוה וחקק בו גומא קודם שקבעו כדי לקבל באותה גומא עפר וצרורות אפילו מחזקת הגומא רביעית עושה כל המי' שעוברים על הגומא שאובים ואפילו נפלו צרורות בגומא אינה חשובה כסתומה עד שיהיו הצרורות מהודקי' בתוכה וכן אם ירד לתוכה עפר ונכבש ר"ל שנתקש' והוא חזק הוי סתומה ואינו פוסל המקוה דנתבטל מתורת כלי. סלון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שאינו נעשה לקבלה. כלי שניקב בשוליו אפילו ניקב כל שהוא אינו חשוב עוד כלי לפסול המקוה במים שאובים העוברים דרך עליו. ואם ניקב לצדדין צריך שיהא נקב כשפופרת הנאד ושיהא הנקב קרוב לשולים שלא יוכל לקבל מים כלל למטה מן הנקב ואפילו סתם הנקב בסיד בבנין פי' שהבי' סיד וצרורות וסתם בו הנקב לא חשיב סתימה וכן אם הושיבו על הארץ כדי שלא יצאו המים או שהושיבו על גבי סיד וגפסיס יישו בלע' או שמרח הנקב מצדדין עדין אינו כלי ואינו פוסל המקוה להיות המים שאובים העוברי' דרך עליו אבל סתמו בסיד וגפסיס בשניהם יחד הוי סתימה וחשיב כלי ופוסל המקוה וכן כתב רבי' שמחה ורבינו מאיר ורבינו שמשון דכלי שניקב בשוליו לא בעי' כשפופרת הנאד. וכן הרוצה לנקות המקוה ושואב ממנו בכלי כדי להוציא המים ומתירא שמא יחזרו המים למקוה מן הכלי ששואב בו המים לחוץ שלשה לוגין ויפסלו המקוה אחר שיחסר ולא יהיו בו מ' סאה כיצד יעשה יקוב הכלי בשוליו כל שהוא ולא יהיו המים שבתוכו שאובים. ואם המקוה מעין נובע אין צריך לנקב הכלי כי מעין אינו נפסל במים שאובים. עירוב מקואות כשפופרת הנאד שאם האחד חסר והאחד שלם ויש נקב ביניהן כשפופרת הנאד מחברן וכשרים שניהם כדאיתא ביבמות על ההיא דשוקת כדלקמן. מעין שהוא מקלח לתוך שוקת או לתוך כלי אחד ויוצאין המים מן הכלי אסור לטבול בכלי וכן במים שיוצאים חוץ לכלי פי' כיון דכלי מפסיק בין מי' שיצאו חוץ לכלי ובין המעין היה המעין מקלח על שפת הכלי על כן מקלחן לתוכו ויוצאין המי' כך לחוץ אסור לטבול תוך הכלי וחוצה לו מותר לטבול. המשיך המעין על גבי ברכ' והפסיק ראש הקלוח המעין יש לו דין מקוה לטהר דוקא באשבורן ובמ' סאה. חזר והמשיכו יש לאותו כלי דין מעין אבל פסול לטבילת זב עד שיצאו המים הראשוני' שהיו שם כשהפסיק ראש קלוח המעין. המשיך המעין ע"ג אחורי כלים יש לאותן מים שיצאו מן המעין דרך אותם אחורי הכלי' דין מקוה והוא שלא יטביל על גבי הכלי פי' ואפילו כלים לא יטבי' שם.
אשה לא תטבול על גבי חרס משום דבעיתא פשוט בנדה וכן על גבי בקעת עץ מפני שהיא יראה ולא תטבול בטוב. אשה לא תטבול בנמל הנקרא פואירטו שבאין שם אניות פשוט בנדה ופרש"י והוי חציצה וכן כתב הרשב"א והקשו עליו דבודאי כזה לא הוי חציצה ור"ת פי' בשם ר"ח משום דבנמל שכיחי רבים ובושה ויראה ותמהר ולא תטבול כהוגן וכן כתב הרמב"ם. ומכאן יש למחות בנשים שטובלו' בנהרו' או בשפת הים במקום שיראות מן הגוים וכל שהוא מחמת יראה ועברה וטבלה עלתה לה טבילה וכן כתבו הפוסקים והרשב"א. ומוכח שם שאם העמיד בנמל מחצלאות סביבותיה לצניעות שמות' לכתחלה. נהרות שהן זוחלין הרי הן כמעין לטהר בכל שהוא בזחילתן ר"ל דרך המשכתן ומרוצתן והנוטפות רוצה לומר מי גשמים כמקוה הן לטהר באשבורן רוצה לומר שנקוו המים במקו' אחד ובמ' סאה ואם הזוחלים ירבו על הנוטפין הן כשרים אם כן ביומי ניסן לא תטבול בנהרות שמא רבו הנוטפין על הזוחלים והוו להו מי גשמי' רובא ואין הנוטפין מטהרין בזחילה אבל ביומי תשרי מות' לטבול בהם וזו היא סבר' רב ואבוה דשמואל בשבת ובבכורות ושמואל סברא נהרא נהר' מכיפיה מתברך ולא חישי' שמא מי גשמי' רובא ולפיכך מותר לטבול בנהרות כל השנה ולקמן אכתוב פי' הרמב"ם בנוטפים ובזוחלים רבינו תם פסק כשמואל והתיר לטבול בנהרות כל השנה ורוב הפוסקים הסכימו כרב וכאבוה דשמואל אם כן אסור לטבול בנהרות כל השנה זולתי ביומי תשרי וכן כתב הרמב"ן בשם ר"ח והרמ"ה זולתי אם נודע בודאי מקו' הנה' ושרבו הזוחלים על הנוטפים ומכל מקום יש לחוש לאותן הנהרו' שרבין מימי גשמים ורבים כל כך שיוצאין המים לגדותיו שלא תטבול האשה באותן גדותיו שאפי' שבכל מרוצת המים יודע בודאי שרבו הזוחלים על הנוטפים מכל מקום מלוי גדותיו הוא מן הנוטפים ואסור לטבול בהן בדרך מרוצתן הנקרא מזחלה כמו שכתבתי ואפילו לפר"ת אותן הנהרות שגדלין לפעמים הרבה ממי הגשמי' צריך להמתין ב' או ג' ימים שיחזור הנהר לדרכו מאח' שאנו רואין שלפי שעה נתגדל ונתרבה הנהר כל כך מירידת הגשמים. נוטפין שעשאן זוחלין אינו טובל בהן ואם רוצה להעמיד הזחילה צריך לסתום אותה בדבר שאינו מקבל טומאה דכל דבר המקבל טומא' אין מזחילין בו פירש רבינו שמשון ז"ל נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין אסו' לטבול בו כיון שמימי המקוה ננערו והתחילו לצאת הרי הוא טובל במקום זוחל ואפילו ישאר במקוה מ' סאה אחר שיצאו הזוחלים מכל מקו' הוא טובל גם במים העליונים שהם זוחלים והנכון יותר לפרש דמיירי שלא נשאר במקוה מ' סאה אם לא שיסתום הזחילה ולפיכך צריך שיסתום הזחילה בדבר שאינו מקבל טומאה דאי בדבר המקבל טומאה או סתם זב או זבה בידו או ברגלו אין טובלין בו אבל אם ישאר במקוה מ' סאה ואינו סותם אלא כדי להרבות מים אפילו כוונתם בדבר המקבל טומאה לא מיקרי הוייתו על ידי טומאה. וראיתי לא' מן המחברים ז"ל שכתב מתוך משנה זו אם נסדק אחד מכותלי המקוה והמים מטיפין מדרך הסדק יצא מתורת אשבורן ונקרא זוחלין ופסו' ע"כ והקשו על פירוש רבי' שמשון ז"ל כי בודאי מבטלין הזחילה על ידי כלים טמאים והרבו ראיות על זה והרא"ש פירש נוטפין שעשאן זוחלין רוצה לומר מי גשמים שנתקבצו למקום אחד ורוצה להמשיכן לגומא לעשות מקו' לא יאחוז האדם דף בידו ויעביר המים דרך עליו אלא יניח הדף בקרקע ויסלק ידיו ממנו בטרם יבאו המים וכן מעין שיורד טפין טפין מההר אם ירצה לעשותן זוחלין שירד הכל בזחילה אחת על ידי דף לא יעשנו על ידי כלי שמקבל טומאה ולפי זה אין לפסול מקוה שמימיו יוצאים לחוץ כמו שכת' רבינו שמשון בשם א' מהמפרשים. והרמב"ם פירש זו המשנה מאלו השני דינין שכתבתי בנוטפים וזוחלין בזה הענין זוחלין היינו נהרות ויאורי' המושכים מן המעיינות ויש להן דין מעין לכל דבר והנוטפים פי' מעין שהוא על ההר ומימיו נופלין טפה טפה למטה בשפולי ההר אף על פי שאותן טפות יורדות במרוצה תכף זו אחר זו כיון שאינו זוחל אלא יורדות בהפסק יש לה דין מקוה ובעינן מ' סאה ואין מטהרין בזחילה ופסולין לזבין ומצורעים ואם ירבו הזוחלין על הנוטפין חזרו לדין מעין. נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקוה שמנטף טבלא של חרס שחלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי אלו כשרי'. וכל דבר שמקבל טומאה אפי' מדברי סופרים אין מזחילין בו. זוחלין שלקחן בעלה אגוז כשרים כשהיו שאין עלה אגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים ע"כ. מקוה שהוליכו לתוכו מים בסלונו' של מיני מתכות נשאל להרא"ש אם הוא כשר דפשוט כלי מתכות טמאים ונמצא דהוויתו על ידי טומאה והשיב דאם הסלונו' בנויי' ומחוברין לקרקע דאין תורת כלי עליהם ואין מקבלין טומאה והביא ראיה מפי"א דכלים ואין צריך לומר כלי מתכות שנעשה לשמש את הקרקע שהוא טהור לפי שהוא בטל אגב קרקע אלא אפילו נעשה לשמש פשוטי כלי עץ טהור והביא ראיה מפי"ב דכלים וכתב ועוד אני אומר אם הסלון של מתכת מביא את המים ממעין או ממקוה אחר למקוה זה אף על פי שהוייתו ע"י טומאה כשר כיון דמי מקוה מחוברין למעין או למקוה אחר דהוא כשר דמקוה שכלו שאוב נטהר בהשקה אם חברו והשקו למקוה כשר כדתנן במקואות [פ"ו מ"ח] ועוד אני אומר שהרוצה לצאת מידי ספק רוצה לומר שלא יהא נדנוד איסור בדבר יעשה שלא יגיע פי הסלון של מתכת על אוירו של מקוה אלא ישאר פי הסלון חוץ למקוה או ישים בפי הסלון של מתכת סלון של עץ או של חרס שיפלו המים ממנו לאוי' המקוה וכן משמע בזבחים [כ"ה ע"ב] דאם העביר המים על ידי דבר המקבל טומאה לא מיפסלי אם לא שיגיע אותו דבר המקבל טומאה עד אויר הדבר שיש ליפול בו המים ע"כ תוכן דברי הרא"ש. כל המים מטהרין בזוחלין ופוסלין לזבין ומצורעין ולקדש בהן מי חטאת גל שנתלש ואפילו מן הים ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין כל מקום שיש בו מ' סאה טובלין ומטבילין בו וזה דגל מיירי לחולין דאין צריך כוונה אבל לשאר טבילות צריך שיהא יושב ומצפה ומתכוין עד שיפול עליו הגל ואז עלתה לו טבילה למה שנתכוון. ג' מקואות זה בצד זה בזה יש עשרים סאה ובזה עשרים סאה ובשלישי יש עשרי' סאה של מים שאובים אם היו שאובים מן הצד וירדו שלש' וטבלו ונתערבו כלומ' שהגביהו ונערמו המים למעלה מן הכותלים ונתערבו המקואו' טהורין והטובלין טהורין פי' המקואות טהורין ואפילו השאובים לפי שכשנתערבו השני הכשרים נעשו כמקוה א' של מ' סאה והוכשר השאוב שנתחבר להן ואפילו נתחבר האמצעי לשאוב שאצלו קודם שנתחבר לכשר לא נפסל בכך שהרי נתחבר גם לכש' קודם שירדו השאובים לתוכו. הוי השאוב באמצע וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקוואות נשארו כמו שהיו דכיון שהשאוב מפסיק בין הכשרים אינם מתערבים יחד ונשארו כמו שהיו ולא נפסלו הכשרים במה שנתחברו לשאוב על שפתם ושוב ירדו מן השאובי' לתוכו וכשרים להקוות עליהן לפי שעל ידי תערובת והמשכה ירדו לתוכו. ערוב מקואות כגון מקוה שאוב בצד מקוה כשר או חסר בצד שלם או שנים חסרים ובין שניהם יש ארבעים סאה להכשירן צריך שיהא הנקב רחב כשפופרת שנותנין בפי הנאד כעובי השפופרת וכחללה שהן שני אצבעות בינוניות של כל אדם ולא מארבע' בטפח דאמרי' דטפ' ד' בגודל שית חוטו' חמש באצבע ואצבע הוא הבינוני ובו משערין בכאן. כותל שבין שני מקואות שנסדק לשתי רוצה לומר מצד זה לצד זה מצטרף כל הסדק לשפופרת הנאד לחבר השני מקואות לאחד ואם נסדק לערב ר"ל מלמעלה למטה אין מצטרף עד שיהא במקום א' כשפופרת הנאד נפרצו השתי מקואות זה לתוך זה על רום רוצה לומר למעלה מן הכותל ונתערבו המים כקליפת השום כיון שהפרצה היא בראש ורואה את האויר בתערובת כל שהוא הרי הן מחוברים ואם על רוחב צריך כשפופרת הנאד.
יש מעלין את המקוה ולא פוסלין ופוסלין ולא מעלין ולא פוסלין ולא מעלין ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנדוק פירוש כפור ברד היורד דק דק גליד מים הנקרשי' וכיצד מעלין ולא פוסלין כגון מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל סאה מא' מאלו לתוכו העלהו למדתו והרי המקוה כשר ושלם ולא פוסלין רוצה לומ' אף על פי שהן שאובין דלא שייך פסול שאיבה אלא במים ואפי' עשה כל המקוה מאלו והניחן לתוך המקוה בכלי כשר וכן בתוספתא עיגולי שלג המשוקעין בבור מעלין ומביא טיט הנדוק בערבה ומשיק ויורד וטובל ונראה דאף על פי דלא נמוח סאה אחת משלמת למקוה שחסר סאה ומכל מקו' צרי' שיהי' בענין שכשיהיה נימוח שיהיה שם סאה. ואלו פוסלין ולא מעלין המים בין טמאים בין טהורים ומי כבשים ומי שלקו' והתמד עד שלא החמיץ וכיצד פוסלין ולא מעלין כגון מקוה שיש בו מ' סאה חסר קרטוב ונפל מא' מאלו לתוכו קרטוב לא העלהו להשלימו למדתו ופוסלין אותו אם נפל משום א' מאלו שלשה לוגין לתוכו אבל שאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ לא פוסלין ולא מעלין ופעמים מעלין ופעמים אין מעלין כיצד כגון מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל לתוכו סאה מא' מאלו לא העלהו להשלים למדתו. היה במקוה מ' סאה ונתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו כדאמרינן אבל מים שאובים אפילו יותר מרובו. הדיח במקוה סלי זתים וענבים ושנו מראיו כשר. מי הצבע פוסלי' אותו בשלש' לוגין ואין פוסלין אותו בשנוי מראה. נפל לתוכו יין או מיחל ושנו מראיו פוסל כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזו' מראיהן למראה מים. היו בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה מים. אמרי' בתוספת' מקוה שיש בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בג' לוגין רוצה לומר אם נפלו בו שלשה לוגין מים לא נפסל בכך דכיון דנשתנו מראיו אינו ראוי למקוה ולא עוד אלא אפילו חזרו מראיו לכמו שהיה כשר היו בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו חצי מראיו הטובל בו בין במקום המים בין במקום היין כאלו לא טבל. שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קורט יין והרי מראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו שלש' לוגין חסר קרטוב מים שנפל לתוכן קרטו' חלב והרי מראיה' כמראה מים ונפלו למקוה לא פסלוהו. מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה ראשון טהור והשני טמא ואם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ועלתה לו טבילה. הטובל את הסיגים והו' בגד עב של צמר והעלהו אם היה מקצתו נוגע במים טהור פירוש שבעוד שמקצתו נוגע במים אין המי' שמתמצים ממנו חשובין כשאובין כל זמן שלא העלהו מן המי' לגמרי וטהור המקוה אבל אם העלהו כלו נאסר המקוה והמים המתמצים ממנו שאובין הן ופוסלין את המקוה. הכר והכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן הן שאובים וכיצד יעשה מטבלין ומעלן דרך שוליהן. גרסי' בתו' הטביל בו יורה גדולה הרי זה טמאה מפני שמימיו מקלחין כיצד יעשה מורידה דרך פיה והופכת ומטביל ומעלה אותה דרך שולי'. הקופץ למקוה פירוש שיש בו מ' סאה מכוונות הרי זה מגונה כי המים ניתזין לחוץ ונמצא טובל במקוה חסר וכן הטובל במקוה כזה שתי פעמים זו אחר זו הרי זה מגונה שמא בפעם הראשונה לא טבל כהוגן שנסמך על השניה ושמא חסרו המים אבל כשאינו טובל אלא פעם א' נזהר לטבול כהוגן ואפילו שיצאו המים מן המקוה מחוברים למים שבמקוה. מקוה שמימיו מרודדין כובש אפי' חבילי עצים וחבילי קנים כדי שיתפש[ט]ו מימיו ויורד וטובל אבל לא יטבול על גבי דבר המקבל טומאה כמו שכתבתי. מחט שהיא נתונה על מעלת המערה היה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל דאם נתלש הגל ולא היה בו מ' סאה לא היה מטהר אלא אם כן היה מצד אחד מחובר למקוה פירוש וכן הדין לטבילת האדם. רוב אלו הדינין שכתבתי מענין המקוה פשוט במסכת מקואות ובמסכת ידים ובמסכת כלים ובנדה ומהם מפוזרים בתלמוד שמביא אותם אגב גררא.
